מכירת חמץ

חמץ הוא כל מזון אדם או אף בעל חיים שעשוי מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין, שיפון) ובא במגע עם מים ותפח.

בנוסף על איסור אכילת חמץ, אמרה התורה ״לא יראה לך חמץ״ – בכך אסרה התורה את המצאותו של החמץ ברשותנו
הפתרון שמציעה התורה הוא מכירת החמץ לגוי לפני הפסח, כך שאיננו מחזיקים בחמץ משלנו במהלך הפסח.

חמץ גמור. בנוסף, כלים שבאו לידי שימוש בחמץ חם, בלועים בהם שיירי חמץ. לכן עלינו לכוללם במכירה ולאחסנם במקומות המכורים לגוי.

מרכזים את החמץ במקום מוגדר וסוגרים היטב. מסמנים את הארונות "מכור לגוי". מומלץ לנעול את הארונות.

נמכר גם כן לגוי.
מנהלי מוסדות צריכים למכור את החמץ שקיים במוסד.
לכן יש לכתוב בטופס המכירה את כתובת המשרד ופירוט מקומות החמץ.

חותמים על טופס הרשאה וממנים את הרב לבצע את המכירה. ממלאים שם, דרכי יצירת קשר ומפרטים את כתובת הבית ומקומות החמץ.

הרב נפגש עם הגוי ומוסר לו את פירוט החמץ הנמכר, הגוי חותם על הסכם קנייה של החמץ תמורת סכום נכבד.
לאחר החג, הגוי מקנה את החמץ בחזרה ליהודים.